פסל מיכה

וכך אומר התלמוד:

אין מלך
מילים ולחן: עידן זילברשטין

"וּבַיָּמִים הָהֵם, אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל:
אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו, יַעֲשֶׂה.

גִּשְׁמֵּי קַיִץ, הַקּוֹסֶמֶת הַזְּקֵנָה בָּרְחוֹב הַשּׁוֹמֵם
רְעֵבָה וּבְלִי בַּיִת מַחְלִיטָה שֶׁהִיא מוּכָנָה
לִהְיוֹת כְּנָפַיִם לַשְּׁתִיקָה שֶׁל הָרֹב הַדּוֹמֵם
הַקּוֹסֶמֶת הַזְּקֵנָה הוֹפֶכֶת אֶת עַצְמָהּ לְיוֹנָה לְבָנָה

מִמְּחִילוֹת הָאֲדִישׁוּת וְהַפַּחַד, שָׁם הוּא מְדַמֵּם
הָרֹב הַדּוֹמֵם יוֹצֵא אֶל אֲוִירָה מְשֻׁנָּה
הַגְּשָׁמִים שֶׁל הַקַּיִץ מְבִיאִים אוֹתוֹ לְהִתְרוֹמֵם
הִזְדַּמְּנוּת אַחֲרוֹנָה לָלֶכֶת אַחֲרֵי קְרִיאַת הַיּוֹנָה

וּבַיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל:
אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה.
וּבַיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל.

הַיּוֹנָה פּוֹצַחַת בִּנְאוּם מְסַחְרֵר:
מִי שֶׁמְּגָרֵשׁ, מִי שֶׁבּוֹחֵר לֹא לְדַבֵּר
מִי שֶׁאֵין בְּלִבּוֹ לַמְּצוּקָה שֶׁל הָאַחֵר
סוֹפוֹ שֶׁיִּתְאַכְזֵר לַמִּשְׁפָּחָה
אֲנַחְנוּ בָּחַרְנוּ, לֹא כְּדֵי לְשָׁרֵת אוֹתְךָ
תִּקְרָא לִי מְחָאָה אוֹ מַהְפֵּכָה
הַמַּמְלָכָה שֶׁלָּנוּ, שֶׁלָּנוּ הַמַּמְלָכָה

אַחֲרֵי יָמִים שֶׁל הַמְתָּנָה
הָרֹב וְהַזְּקֵנָה
אֶל הָאַרְמוֹן חוֹמְקִים בְּסֵתֶר
אָז מִתְגַּלֶּה הַסּוֹד:
אֵין מֶלֶךְ, מִתַּחַת לַכֶּתֶר

וּבַיָּמִים הָהֵם…

© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם. (אקו"ם תהיה מילה מקשרת לאתר אקו"ם.

במקום נמצאו גם ממצאים של התיישבות מתקופת התנחלות השבטים בארץ ומימי פילוג הממלכה המאוחדת. בהקשר זה ראוי לציין את "השער הישראלי" מהתקופה הישראלית (ימי ירבעם ואחאב) ואת הבמה המרוצפת המזכירה תיאורים מהמקרא, וכן את כתובת תל דן שבה מופיע הצירוף "בית דוד" לראשונה בכתב יד קדום מחוץ למקרא.

בעולם העתיק מעמדו החברתי-כלכלי של אדם היה תלוי בהיותו בעל קרקע, שהעניקה לו את האפשרות להתפרנס בכבוד. מכאן שבני שבט לוי, שהיו חסרי נחלה, היו בעלי מעמד חברתי נחות יחסית.
בתקופה שבה התרחש סיפורנו בית המקדש לא היה קיים, ובני שבט לוי נאלצו לנדוד ממקום למקום כדי למצוא עבודה במקדשים המקומיים שהיו פרוסים על פני הארץ.